בשיבחה של עצירה

"רוחני" ככל שזה ישמע, אני מאמינה שבלב כל עסק או עשייה עסקית כדאי שתהיה נשמה. לב פועם של תשוקה ורצון לתת משהו או להביא ערך אמיתי. סיבה טובה ממש לקום בבוקר. בתוך המרוץ, התשוקה הזאת מתעמעמת. שוכחים למה יצאנו לדרך מלכתחילה. העייפות שוחקת, לקוחות נהיים פתאום מעצבנים והדברים שלא אוהבים לעשות נהיים ממש שנואים. עסק בלי התרגשות, מקצועי ככל שיהיה מאבד מהזוהר שלו, משהו באיכות נשחק והוא מפסיק להיות כייפי גם לבעל העסק גם לעובדים וגם ללקוחות. זה תהליך טבעי, הרגל לעיתים מכבה התלהבות. כשמזהים שזה קורה, זה הזמן לחזור קצת פנימה לשאול שאלות: במה אנחנו הכי טובים? באיזו עשייה אנחנו נהנים ממש? מה מייחד אותנו מהמתחרים? למה אנשים באים דווקא אלינו? ואז, להקשיב באומץ ללקוחות, לעובדים, לספקים וללב.